שוק המיקרו-מוביליטי בדגש על קורקינטים שיתופיים בערים הגדולות נהפך לנושא לדיון נרחב בארץ ובעולם. מצד אחד, הדיון סובב סביב הבעיות האורבניות שהכלים האלו מייצרים (אזרחים רבים מוחים על החסימות במדרכות ובכבישים, על הסכנות בעקבות רוכבים שנוסעים על גבי מדרכות ועלולים לפגוע בהולכי רגל, ואפילו על כיעור בסביבה העירונית).

מנגד, קיים דיון על התרומה של הכלים הללו לצמצום תנועת הרכבים בערים שהן צפופות בכל מקרה, וכמובן על העובדה שהכלים מהווים פתרון תחבורה ירוקה, מהירה וזולה. בגלל שמדובר בתופעה מתרחבת, ערים רבות ברחבי העולם מתחילות להגביל את החברות הללו, בזמן שכולן מתמודדות עם מודל עסקי מאתגר שמבוסס על מיקסום השימוש בתשלום עבור כל כלי.

אבל בינתיים, תנועה די נרחבת של אנשים שפשוט נהנים להתעלל (בלשון המעטה) בכלים הפזורים ברחבי העולם, מה שמקשה בכל מקרה על קיום מודל רווחי של חברות הקורקינט שגם משקיעות משאבים בתחזוקה שוטפת של הכלים, עומדים בפני מגבלות חדשות מצד הרגולציה, עם ונדליזם ועלויות הפעלה גבוהות, חברות הקורקינטים השיתופיים בעולם יצטרכו לשפר את איכות ועמידות הכלים ולבצע מיזוגים להפחתת מספר השחקניות – הכל כדי להגיע לרווחיות המיוחלת.

מה אומר על זה דיוויד שפילפוגל, בכיר בחברת "ליים" בראיון שהעניק לכלכליסט? ""קל מאוד לגייס 10 מיליון דולר, לקנות 5,000 קורקינטים ולפרוס אותם בעיר. חברות כאלו לא יהיו פעילות עוד חצי שנה, הגענו כאן למיליון נסיעות ב־4 חודשים, בת"א צמאים לחלופה לרכב. לינק

ובחזרה לנושא הונדליזם, הנה למשל פרופיל אינסטגרם שעוסק כולו בתיעוד הספק ונדליזם ספק תנועה חברתית… למי שרוצה להעמיק,  כלכליסט הפיקו השבוע סדרת כתבות בנושא, הנה קישור לאחת מהן – לינק