היא אולי תישמע לחלקכם ברורה מאליה אבל לדעתי קל לפספס אותה, והיא משפיעה ישירות על הזדמנויות עבור הארגון: פעמים רבות גורמים שמגיעים מחוץ לארגון (חלקם עסקיים כמו ספקים, נותני שירות, חברות טכנולוגיה, וחלקם אנשים שפשוט רוצים לתת פידבק במטרה לשפר את העסק), נתקלים בשאלה: מי הגורם שאליו אני צריך לפנות?

לרוב מנסים להסתכל על בעלי התפקידים דרך תפיסה דיכוטומית של: עסקי, שיווקי, טכנולוגי, שירותי, משפטי…הבעיה היא שההסתכלות הזו יכולה, לפעמים, להוביל לדלת הלא נכונה. וכשאני אומר לא נכונה הכוונה היא הן עבור הגורם הפונה (ההזדמנות שהלכה למעשה דופקת בדלת), ולא פחות חשוב – עבור הארגון כולו. התשובה "לא", היא לרוב הכי קלה, אבל אולי, רק אולי, מסתתרת הזדמנות אמיתית שמאוד מתאימה לצורך ספציפי של הארגון (או חלק ספציפי ממנו), אבל מה לעשות, דלת הכניסה שדרכו ההזדמנות ניסתה ללכת, היא הלא מתאימה ולכן- נסגרה בפניה…

אני מאוד מסכים עם האמירה שעצמת כל ארגון היא האנשים שמרכיבים אותו. אבל אנשים כמו אנשים, שונים האחד מהשני בתפיסות, באמונות, במוכנות לקחת סיכונים, בהבנה, בפתיחות וגם ברמת הציניות/אופטימיות שלהם (כלפי הזדמנויות חדשות). אז תחשבו לרגע, כמה "עדין" (עדיין מחפש את התיאור הנכון יותר עבור זה) המפגש הזה יכול להיות. מחשבה קצת פילוסופית, כי בסופו של דבר כל ארגון שונה מהאחר, ובמציאות אופטימלית "ליד"/הזדמנות טובה אמורה למצוא את הדרך לגורם הרלוונטי בתוך הארגון, גם אם הדלת הראשונה שעברה דרכה היא הפחות רלוונטית/ישירה עבורה.

תחשבו על זה, איך הארגון שלכם מציג כלפי חוץ (והאמת, גם כלפי פנים) את הערוצים האלו, ואיך אפשר לצמצם איבוד של הזדמנויות טובות.