מדברים הרבה על העובדה שעולם המדיה נמצא בנקודת משבר דרמטית במיוחד, הנובע מכמה סיבות: 
1. במשך עשרים השנים האחרונות האינטרנט עבד והתבסס על פרדיגמה נפוצה לפיה אנחנו כצרכנים נהנים מהרבה דברים בחינם (תוכן, חדשות, שירותים) ובתמורה אנחנו מאפשרים לסוחרי דאטה לייצר מוניטיזציה על בסיס הדאטה שלנו. תנאי הסחר האלו עבדו כאמור בצורה די טובה במשך עשרים השנים האחרונות, עד שכעת אנחנו עדים לשינוי משמעותי.
2. מה השתנה? עידן הפייק ניוז, תופעת ההתמכרות לרשת ושלוחותיה, וכעת צומח ומתחזק מודל חדש: כלכלת ה- Efficiency Model, לפיו קיים קשר ישיר יותר בין מציע השירות לבין הצרכן שמוכן לשלם ישירות עבור ערך ויוטיליטי שהוא מקבל. מהיכן צמח המודל הזה? פשוט אזל לנו הזמן הפנוי עבור דברים שלא מייצרים עבורנו ערך אמיתי, או במילים אחרות, שפע חסר תקדים של תוכן מידע ושירותים מציף אותנו ומתחרה על תשומת הלב והזמן שלנו הביא אותנו כצרכנים לנקודה שבה אנחנו אומרים מספיק, מוכנים לשלם עבור ערך אמיתי בעינינו.
3. עולם הפרסום הוא שספג את המכה האנושה ביותר מתופעת ״השפע״ המפוקפקת הזו, בעיקר בגלל הדואופול של עולם הפרסום הדיגיטלי, גוגל ופייסבוק שולטים בכ-80% מהשוק מה שאומר שכל שחקן אחר מתקשה מאוד להציג תוצאות…מודעת הפייסבוק הממוצעת ״זוכה״ לכ-1.9 שניות של תשומת לב של הגולש, מה שאומר שאם המודעה לא הצליחה למשוך את תשומת ליבו בזמן הזה, המסר אבוד. תוסיפו את ִתופעת עיוורון הבאנרים, בכלים החוסמים באנרים ופרסומות באתרים וברור שעבור משווקים המציאות מאוד מאתגרת. לכן גם מפרסמים גדולים כמו פרוקטר אנד גמבל פשוט מצמצמים את התקציב שלה.
4. בעידן העוזרים הקוליים החכמים כמו אלקסה, האתגר אפילו מתחזק עוד יותר כי מותר ירוץ ישיר בין המשווק לבין הצרכן. עד 2020 50% מכל מהחיפושים יהיו קוליים, מה שאומר שעבור מותגים מדובר בלא פחות מסרט אימה. אמזון משווקת דרך אלקסה בעדיפות גבוהה יותר את המותגים הפרטיים שלה (האופציה עבור מותג מתחרה להשתלב בחשיפה הזו היא כמעט אפסית). אז נשאלת השאלה כיצד אפשר גם לסמוך על אמזון, קורטנה וגוגל הום? עד כמה הן יקדמו מוצרים מטעם החברות שייצרו ושולטות בהן על חשבון רעיון הכלכלה החופשית? קחו למשל את ה-Dollar shave club שנוצר בדיוק על בסיס התובנה הזו- במטרה לשלוט בכל שרשרת הערך עד ללקוח עצמו. השליטה הזו המבוססת על מודל מנוי קבוע מנטרל את האופציה בכלל להתלבט מול חלופות אחרות.
5. כלכלת ה- Efficency: החברה מתקנת עצמה והאינטראקציה שלה עם טכנולוגיה: דרישה צרכנית מהמותגים שלהם לייצג ולחזק ערכים אמיתיים בפעילו העסקית, על בסיס שקיפות. בנוסף, חזרנו לנקודת בסיס מהבחינה ששירותים וערכים מבוססי טכנולוגיה יצליחו באמת רק אם הם יצליחו לפתור בעיה אמיתית ולספק ערך צרכני אמיתי, קלות, נוחות ויעילות ערך שתמורתו הצרכן יהיה מוכן לשלם. לא מודבר בקונספט חדש, טכנולוגיה תמיד נועדה לעשות בדיוק את זה פשוט לאורך הדרך גורמים רבים איבדו את המיקוד. כעת בגלל עומס ושפע המידע והתוכן אנו עדים לתיקון של המציאות הזו ולמעשה לחזרה למקורות.  איזה חברות מיישמות את הגישה הזו למשל? אובר היא דוגמה מעולה לכך. חברה של כ-50 מיליארד דולר שייצרה ערך אדיר נטול חיכוך והעדפה צרכנית ברורה עבור הלקוחות שמוכנים לשלם עבור הערך הזה בשמחה.
6. נטפליקס היא דוגמה נוספת: רובנו מאסו לשלם מאות שקלים בחודש עבור טלוויזיה רב ערוצית כשפועל אנחנו צורכים רק אחוז קטן ממנו, ללא התאמת תכנים ועם פרסומות שנדחפות לתוכן שלנו. נטפליקס היא דוגמה לשירות שעולה מדולרים בודדים כל-10$ בחודש, וצרכנים רבים מוכנים לשלם עבור שירות כזה כיוון שהוא מייצר עבורם ערך ברור. בהיבט רחב יותר אגב, יותר ויותר צרכנים מוכנים לשלם סכומים חודשיים כאלו עבור מגוון שירותים אחרים שמעניקים ערך דומה בתחומם. המשמעות היא, שבכל תחום או ערוץ כזה יהיה שחקן אחד מרכזי או מספר מצומצם מאוד שיתחרו על הסכום הזה ( ראו ערך מלחמת הטלוויזיה הדיגיטלית בשוק הישראלי וזה גם  בין לגבי שירותי מוסיקה בתשלום כמו ספוטיפיי ואפל מיוזיק.
>> לכן האתגר עבור כל מותג בעידן ה- Efficency הוא כיצד להתברג לראש רשימת ההעדפה הצרכנית, כיצד המותג יכול לייצר ערך אמיתי וברור בעיני הלקוחות עד רמה כזו שלצרכן יהיה ברור לגמרי מדוע הוא משלם עבור השירות החודשי ויהיה מוכן לשלם עבור זה בשמחה.