בספרו החדש "The Four" של סקוט גאלווי, אותו קיבלתי והתחלתי לקרוא השבוע, מנתח גאלווי לאורך ולרוחב את השפעתן חסרת התקדים של 4 ענקיות הטכנולוגיה: אפל, אמזון גוגל ופייסבוק. אשתף פה בבלוג בתובנות שעולות תוך כדי הקריאה (ויהיו לא מעט כאלו). מצ"ב מספר נקודות בהתייחס להיסטוריה ולאבולוציה של הקמעונאות, כתשתית לניתוח מעמיק יותר על הפעילות של אמזון והענקיות האחרות:

החל מהחנויות הקטנות והשכונתיות, אלו שנקראות עסקי “Mom & Pop״, עסק קטן אבל מרכיב מהותי בקהילה המקומית: בעלי החנות הכירו באופן אישי את הקונים ומכאן אגב תחושת הנוסטלגיה שעדיין יש לחלקנו כשאנחנו נזכרים בחוויות צרכניות שלנו כילדים (זוכרים את ה-״תרשום לי?״)…אחרי זה הגיעו ה- Department stores, חנויות גדולות שהציעו חוויה עשירה יותר לרוב בתוך הערים הגדולות באירופה.

אחרי זה הגיע עידן הקניונים: בשורה צרכנית חדשה ששברה את ההגמוניה של החנויות השכונתיות, כעת גם בפרברי הערים, ומגוון חסר תקדים של בילוי וקניות. עידן הקניונים מסמל גם את ההתחזקות בתרבות הצריכה וכתוצאה מצמיחה כלכלית גם נוצרה קמעונאות ״מתמחה״: חנויות שמכרו מוצרים מאוד ספציפיים ללקוחות מאוד ספציפיים, ונוצר שפע חסר תקדים של חנויות כאלו, כל אחת ייחודית בדרך שלה.

אבל אז הגיע עידן ה- ecommerce ובהמשך ״האמלץ הלבן״ שטורף כל מה שנמצא בדרכו- אמזון. בזוס זיהה את השינוי הטכנולוגי כנראה לפני כולם והוא הבין שלהבדיל מרשתות הקמעונאות המסורתיות עם רשת החנויות הפיזיות, באמזון כל עמוד הוא חנות בפני עצמה וכל גולש באתר הוא סוכן מכירות וכך אמזון כחנות שמוכרת הכל יכולה לצמוח ולהפוך בדיוק לזה, ולדרוס כל מה שניצב בדרכה…במקום להשקיע בחנות הפיזית אמזון השקיעה בתשתיות לוגיסטיות ויצירת שפע מוצרים באתר דרך שיתופי פעולה ויצירת מוכרים להציע מרכולתם ע״ג הפלורמה שלה.

קפיצה ל-2016: ענף הקמעונאות האמריקאי צומח בקצב של 4% בשנה, אמזון פריים ב-40%. האיקומרס הוא הערוץ הצומח ביותר באחת מהכלכלות הגדולות בעולם ואמזון שולטת בצמיחה הזו. צרכנים לא רוצים להיות שווים, הם רוצים להרגיש מיוחדים. וכתוצאה מכך אחוז גדול מהם מוכנים לשלם יותר כדי ליהנות מההרגשה הזו. הדיון על מות הקניונים הוא יותר דיון על מות הכלכלה הקהילתית, הלוקאלית מאשר על מות הפורמט שנקרא קניון.

About עומר מילויצקי

אסטרטגיה דיגיטלית רב ערוצית | הערכים המקצועיים שמנחים אותי: Smart, Simple & Social.