בעידן שבו לכל אחד מאיתנו יש עשרות (אם לא מאות) קישורים לאתרים מועדפים שבהם כולנו מבקרים מידי יום כדי להתעדכן בתכנים חדשים, ושלא לדבר על הבלוגרים שבינינו שגם מייצרים תוכן ודואגים לפרסם אותו באתרים וע"ג פלפורמות חברתיות רבות  ומגוונות – אני מוצא עצמי מתקשה לעקוב אחר עומס המידע האדיר שמציף אותי ברשת ועל העובדה שצריך המון זמן כדי לספוג וגם ליהנות מכל התכנים הללו. בין אם מדובר באתרי תוכן, אתרי חדשות, רשתות חברתיות, בלוגים נישתיים או ערוצי בידור ופנאי בארץ או בחו"ל, המשימה של מעקב אחר זרם המידע שמציף אותנו הופך כמעט לבלתי אפשרי. אין ספור כלים שנועדו לעזור בניהול המידע הזה זמינים ברשת כגון: ניהול קישורים מועדפים, ערוצי RSS, הרשמה לקבלת עדכונים במייל וכמובן איך אפשר בלי עדכונים שוטפים בפייסבוק ו\או בטוויטר, רובם ככולם יוצאים מהגישה שאומרת: "אנחנו יודעים שאתה עסוק, לכן במקום שאתה תחפש את התוכן החדש, התוכן ימצא אותך…".

תוסיפו לארגז הכלים הזה את אפשרויות ה"שלח/ שתף עם חברים" ובכלל תשמחו לדעת שגם החברים שלכם חשבו שאתם פשוט חייבים לצפות בחתול שמנגן על פסנתר ב-you tube. האירוניה היא שאותם כלים שנועדו להקל על החשיפה למידע הם אלו שלמעשה גם תורמים ליצירת העומס עצמו כיוון שיותר מידע מגיע אלינו בדרכים שונות ומגוונת ואני לפחות מוצא עצמי מתמודד עם המון מידע שבאמת ובתמים מעניין אותי, אבל ללא הזמן הפנוי שנדרש כדי לספוג אותו. לכן עולה שאלת מליון הדולר: איך אפשר להתמודד עם שצף המידע האדיר הזה?

תחשבו על זה: כמה פעמים או יותר נכון – בכמה פלטפורמות מצאתם את עצמכם קוראים את אותו התוכן אליו נחשפתם לפני רגע במקום אחר? אני יכול להעיד על עצמי שפעמים רבות אני קורא פוסט או עדכון מעניין באתר כלשהו ומאוד רוצה לשתף אחרים בתוכן שמצאתי. כעבור מספר דקות אדם אחר משתף את אותו התוכן בדיוק, וחוזר חלילה. באופן כזה אנחנו שוב מוצאים את עצמנו במצב שבו צריך למיין תוכן ולהחליט מה באמת מעניין אותנו מצד אחד ועל איזה תוכן אפשר לוותר מנגד.

כך המושג "מיקרו- בלוגינג" (Micro Blogging) מייצג גישה שאומרת: "תחסכו לי את כל הבולשיט, cut to the chase, אני קצר בזמן אז תנו לי את מה שרציתם להגיד בעד 140 תווים, לא יותר". האתר "Posterous" מאפשר לגולשים לפרסם פוסטים מהירים (Instant posts) בעזרת שליחת דוא"ל לכתובת מסויימת מבלי לבצע הרשמה כלשהי! פשוט מצרפים למייל את התוכן הרצוי (טקסט, תמונות, ווידאו, pm3) ובלחיצת עכבר הפוסט פורסם.

סיטואציה אחרת הפעם מצד יוצרי התכנים: השקעתם בכתיבת פוסט מעניין ובאופן טבעי אתם מעוניינים לשתף אותו ברשת עם כמה שיותר גולשים. במעגל הראשון נמצאים כל החברים, בני משפחה וקולגות במקום העבודה, ובמעגל השני נמצאים בלוגרים שאיתם אתם שומרים על קשרים, גולשים אקראיים שהתוכן יכול לעניין אותם וגולשים שקיבלנו קישורים מהחברים במעגל הראשון והשני.

פרסמתם את הפוסט בבלוג שלכם – צעד ראשון. קישרתם לפייסבוק ולטוויטר- צעד שני שנועד להגביר את החשיפה. שלחתם מייל עם תיאור קצר של הפוסט + קישור ישיר לפוסט – צעד רביעי, וכמובן פרסמתם את הפוסט באלף ואחד אתרים ורשתות חברתיות שאתם חברים בהם. מלבד העבודה הרבה הכרוכה במלאכת השיווק והפרסום של התכנים שיצרתם, מדובר בלא מעט פלטפורמות שבכולן קיים כרגע קידום לתוכן שלכם. העניין הוא שכמוכם יש עוד הרבה ברשת! מבינים לאן אני חותר? כל כך הרבה אפשרויות, כל כל מעט זמן פנוי..

באיזה תוכן כדאי לי לבחור? באיזה ערוצים ופלטפורמות כדאי לי להשתמש כדי להפיץ את התכנים שאני מייצר? והאם אני באמת מוכן לוותר על תכנים שאני פשוט לא מספיק להגיע אליהם?

אני ממליץ לכולכם לצפות בהרצאה המשובחת של הפסיכולוג והסופר בארי שוורץ שצולמה בכנס TED שהתקיים בשנת 2005. שוורץ מתמקד בקשר שבין כלכלה ופסיכולוגיה ומציג נקודות מבט מרתקים המנתחים את החברה והתרבות הצרכנית בעידן המודרני:


…………………………………………………….
מעניין נכון? אני מאוד התחברתי לדברים של שוורץ, הם בהחלט גורמים לי לחשוב על תרבות הצריכה באופן שונה. מילה אחרונה בהקשר של אפיון ממשק משתמש (User Interface): כתבתי פה בבלוג על החשיבות של יצירת ממשק משתמש פשוט ואינטואיטיבי במטרה לאפשר למשתמשים להשיג כל מטרה שהם הציבו לעצמם או שאתם מעוניינים שהם ישיגו, בין אם מדובר באתר אינטרנט, מכונת אפסרסו או טלפון סלולארי. החכמה לדעתי היא מציאת שילוב מנצח בין מינימום אפשרויות בחירה (יוצר תהליך חשיבה וקבלת החלטה מהירה יותר) יחד עם מקסימום אפשרויות פונקצונאליות.

keep it simple.

About עומר מילויצקי

אסטרטגיה דיגיטלית רב ערוצית | הערכים המקצועיים שמנחים אותי: Smart, Simple & Social.