____________________________________________________
קו"ח מקצועי בפסקה

לפני 5 חודשים פתחתי את Double spread, סוכנות סושיאל מדיה שמתמחה בתוכן מנצח בכלל ובפייסבוק בפרט ואיך אומרים בפולניה: טפו טפו. במקביל אני עורך מגזין לייף סטייל לגייז בשם F/O/D (רבעון, השבוע יצא הגליון השישי, לכו לקנות או שתעשו מנוי fodmag.com) וכותב טור קבוע על פייסבוק בשם "און דה פייס" במוסף 'פירמה' של גלובס. עד לפני שנה ובמשך 7.5 שנים הייתי דובר ומנהל יחסי הציבור של קבוצת ענני תקשורת ולפני כן עבדתי 4 שנים במעריב. אני רווק, גיי מן הסתם, בן 35, גר ליד כיכר מסריק בת"א, מטורף על ההורים שלי, ציפי ויוסי ודוד לשחף בת ה-9 חודשים, הבת של אחותי הגדולה ענבל. וכן, פנוי לזוגיות ומחפש בימים אלו גם אחר מישהי להביא איתה ילד בהורות משותפת.

מה הדבר שהכי מלהיב אותך לגבי התחום שלך?
שעם כמה שניתן לחשוב שהשוק רווי במשרדים וביחידים שעושים סושיאל, השוק הזה בתולי ברמות מפחידות וכמות הלקוחות שרוצים וצריכים נוכחות איכותית ברשת עצומה מצד אחד ולעומת זאת קצב השינויים והדברים שקורים בו הוא פסיכי, אני כמעט מרחם על אלו שהולכים ללמוד תקשורת כי ברור היום שבזמן שהם יושבים בשיעור, מה שהם לומדים כבר לא יהיה רלוונטי בשנייה שהם ייצאו מהכיתה.

מה ההישג המקצועי המשמעותי ביותר שלך
הסוכנות שלי בת 5 חודשים ותוך כדי שאני מטפל בלקוחות המהממים שלי, אני גם לומד על איך זה להיות בעלים של עסק משל עצמי שזה כיף אדיר, גם לי וגם למנהלת סניף הבנק שלי.

מה הדבר הכי חשוב שלא יודעים על המקצוע/ תחום שלך?
שבדומה לחומוס, סושיאל עושים באהבה. אם אין חיבור חזק עם לקוח מסוים, עדיף לא להכנס אליו. אף ריטיינר לא שווה לטפל בלקוח אם אתה לא מרגיש הזדהות מלאה עם המטרות שהלקוח הציב לעצמו. אה, ושיש ים של שרלטנים בשוק הזה ומאות אלפי פרופילים מזוייפים בארץ.

אם לא הייתי…אז הייתי….?
כשהייתי בן 16 ראיתי את הסרט "סוד ההצלחה שלי" עם מייקל ג'יי פוקס שבו הוא מגלם קונסיירז' במלון בניו יורק והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות. כשהשתחררתי מהצבא (חיל אוויר, לא טייס כי אם מש"ק כ"א בצריפין) למדתי מלונאות ב"תדמור" מכספי הפקדון ואת הסטאז' ביקשתי לעשות אצל הקונסיירז' בדוד אינטר קונטיננטל. זה בדיוק מה שהייתי צריך כדי להבין שזה לא בשבילי. מה שנותר מלימודי המלונאות זו החיבה העצומה למטבח. אבא שלי בשלן מעולה (אמא לא סובלת מטבחים) ואני מבשל בכל הזדמנות אלא שדווקא בגלל שכמה מחבריי הטובים הם שפים (עומר מילר, אהרוני, אבי ביטון) אני יודע כמה זו קריעת תחת של מקצוע ובניגוד למה שניתן לדמיין, בודדות המסעדות בארץ שמצליחות כלכלית.

מה המדד שלך להצלחה עבור לקוח?
יש כמה דרכים לדעת שלקוח מרוצה: כשהוא מסמס לך בהתרגשות ב-12 בלילה שחציתם רף עגול כלשהו ("קולט שעברנו את ה-8000???"), כשלקוח מכיר אותי ויודע שאני גרוע יותר מעורך דין בכל הקשור לחסיון לקוח ונותן לי בעיניים עצומות את היוזר והסיסמא לפייסבוק הפרטי שלו. כשלקוח מציין מה היעד שלו במכירות ואתה מצליח להביא אותו ליעד הזה בתוך שבוע במקום במה שהוא חשב שייקח חצי שנה ושלקוח מתמקח איתך על מחיר ריטיינר עם המשפט הידוע "אבל הציעו לי בפחות כסף" אבל כשהוא רואה את התוצאות, אתה מקבל ממנו מייל שהכותרת היא "מגיע לך בונוס"

מה לדעתך השינוי התפיסתי המשמעותי ביותר של לקוחות לגבי תחום הדיגיטל בשנים האחרונות (שינויים שבאים לידי ביטוי בציפיות הלקוחות ממך)?
בגלל שהשוק כאמור מפורק באנשים שעושים סושיאל, מי יותר טוב ומי פחות, ובעידן שכל אדם הזוי שיש לו 5000 חברים חושב את עצמו לממ"ח (מומחה מדיה חברתית) כי יש לו 1400 לייקים על כל פוסט מלא חשיבות עצמית, לקוחות נוטים לחשוב שלתחזק עמוד פייסבוק ולשמור על רמה גבוהה של מעורבות גולשים ברשתות ולשמור על שיח חיובי ומענה ללקוחות בזמן אמת, זה משהו שהם צריכים לשלם עליו לפעמים גם 1500 שקל בחודש אם לא פחות כי הם קיבלו הצעות כאלה מכל מיני שרלטנים. מי שרוצה פעילות סושיאל מעולה, עם קריאטיב שגם יביא למעורבות קהל, לא יקבל את זה בחיים מכל אותם שרלטנים שבמקרה הטוב לא יספקו את התוצאה ובמקרה הרע יקנו לייקים בדרכים מפוקפקות אבל מדד ה-Talking about this ישאר ברצפה. זה מבחינתי דבר שאסור שיקרה.

איזו עצה חשובה תיתן למי שעושה את צעדיו הראשונים בתחום?
אני בעצמי עושה את צעדיי הראשונים בתחום אז אני אשמח לכל עצה ממנוסים וחכמים ממני, dvir@d-spread.com 0545964737, אני יותר מאשמח, באמת ויעידו כמה קולגות מהתחום שלפני שפתחתי, לא התביישתי והרמתי טלפונים וקבעתי פגישות וביקשתי בשיא החוצפה שילמדו אותי ויתנו לי טיפים והם עשו זאת בשמחה (תודה לענת, שרון, אריק ואחרים).

מה העצה הטובה ביותר שאתה קיבלת בקריירה?
לפני שעזבתי את ענני תקשורת, עברה בי המחשבה להיות תסריטאי. הבוס המדהים שהיה לי בענני תקשורת, אודי מירון, מימן לי קורס תסריטאות אצל אסף ציפור המעולה. בקורס, הקפיד אסף להתקיל אותנו בסצינות שהיינו כותבים כשיעורי בית ושאל אותנו מה הגיבור רוצה?. אחרי שהיינו עונים לו בפירוט ובתשוקה על רצונותיו של הגיבור, הוא היה שואל אותנו: "אבל מה הגיבור באמת רוצה?".זה משהו שלקחתי איתי הלאה. אני אף פעם לא מסתפק בלפטור את עצמי משאלות קשות והתמודדות עם מצבים שונים בחיים האישיים והמקצועיים ותמיד, אבל תמיד כשאני יושב עם לקוח, אני מקפיד להביא אותו למצבים שבהם הוא ייתן לי להוביל יחד איתו את האסטרטגיה של הדיגיטל שלו למרות שהוא משוכנע שהוא מנוסה דיו ויודע מה הכי טוב לעסק שלו. יש סוכנויות שמלמדים את הלקוחות שלהם לחשוב מחוץ לקופסא, אני מלמד אותם שהם לא בהכרח צריכים קופסא.

מה מותגים/ לקוחות חייבים להבין לגבי דיגיטל ועדיין לא ממש מפנימים?
שבמבחן התוצאה, סושיאל שעשוי טוב מאד, מביא תוצאות עסקיות טובות יותר מכל מודעה בעיתון גדול ויותר אפקטיבי ממשרד יח"צ

לאן אתה צופה ששוק הדיגיטל יצעד ב- 5 השנים הקרובות? למה מותגים צריכים להיערך (אתגרים)?
אחרי הקריסה בשוק התקשורת ובענף הפרסום, הבאים בתור להצטמצם דרמטית יהיו משרדי יחסי הציבור ובעיקר אלו שלא רק שלא הקימו חטיבות סושיאל בתוכן, אלא שעושות את זה טוב לפחות כמו שהן עושות יח"צ. לא אתבייש ואומר שכמעט ואין כאלה משרדים משולבים ברמה גבוהה כיום למרות שמשרדי היח"צ הגדולים מתהדרים באנשי סושיאל.

מה לדעתך תפקיד התוכן כחלק מהאסטרטגיה הדיגיטלית של מותגים וכיצד זה מתקשר ל- Social?
התוכן הוא המלך, זה כבר ידוע מזמן וחשוב שנזכור את זה. כל האסטרטגיה צריכה להיות מבוססת על תוכן איכותי ואינטליגנטי שלא יבזה את הצרכנים. אם יש משהו שמחריד אותי כאיש מקצוע, זה לראות תחרות לייקים (כן, זה עדיין קורה) או תחרויות אחרות שבשביל להשתתף בהן, צריך הגולש להוריד מכבודו ולעשות משהו מטופש כמו לתייג את שם העסק באינסטגרם. הצרכן לא עובד אצלך – אז אל תבזה אותו.

מה הטעות הנפוצה ביותר של מותגים בהקשר לערך ה- Social?
בעולם הסושיאל, כמו בהרבה מקומות אחרים, אין באמת טעויות, יש פשוט מלא גרסאות של אנשים בתחום לאיך עושים סושיאל ומה לגיטימי ומה לא. ביום שבו אני אמצא את עצמי מציע ללקוח לעשות תחרות לייקים או שאקנה לו לייקים מאינדונזיה – תהיו רשאים לירות בי.

Mobile: איזו גמה חשובה שכדאי למותגים לשים לב אליה? מה לדעתך אנו צפויים לראות בתחום בשנים הקרובות? מה מותגים בינלאומיים מבינים לגבי Mobile ובארץ עוד לא מבינים?
מצד אחד הנתונים מדברים על זה שרוב הגולשים צורכים את התכנים שלהם במובייל ולא בכדי פייסבוק הימרה על אינסגרם כשם קוד אבל על נושא הויזואליה והתמונות כי במובייל, אין לאנשים סבלנות יותר מדי לקרוא טקסטים ארוכים והכי קל להקליק לייק על תמונה מגניבה שמעבירה את המסר. יחד עם זאת ולמרות שניתן לשתף מהמובייל, זה עדיין כלי מוגבל ומקטין לדעתי את כמות המותגים שהוא יכול לחשוף לצרכן בפרק זמן מסוים בעוד שבפורמט של הטאבלט, כמות החשיפות למותגים גדולה בהרבה. יהיה מעניין בתחום הזה זה בטוח במיוחד נוכח העובדה ש-5 שנים מעכשיו, מדברים על זה שלא יהיו בכלל סמארטפונים או טאבלטים וכל אחד יוכל לצרוך כל מידע שהוא רוצה ממסכים שיהיו פזורים בכל מקום והשימוש בהם יהיה באמצעות סריקת טביעות אצבע שיחברו אותנו לכל מקום שרק נרצה.

למותג/ לקוח שבא ואומר: "אני מעוניין לעשות את צעדי הראשונים לביסוס ערך הדיגיטל במותג שלי", מה המלצתך לגבי הצעדים הראשונים שעליו לעשות?
לקחת את המוצר \ שירות שלו ולעשות לו את אלבום התמונות הכי לא שגרתי שהוא חשב עליו אי פעם. כל דבר שמתחיל ונגמר בסטודיו – לא מעניין אותי.

מתחרים ש-"עושים את העבודה" – בארץ או בחו"ל….
אפרגן לחברים הטובים שלי שיש להם עסקים קטנים אבל הם חרוצים ותותחים כל אחד בנישה שלו: ענת בן בסט (Insight), שרון אפשטיין, אריק ברנשטיין וללירון בן ארי (Theysay)

מה לדעתך גרם לישראלים לאמץ את פייסבוק כרשת החברתית המרכזית (פרטי ועסקי) ומדוע רשתות נוספות כגון טוויטר לא תפסו נתח שוק משמעותי בישראל?
טוויטר הוא פורמט מאד אמריקאי, מאד קר ומנוכר ולא מאפשר לישראלים מספיק מרחב להביע את דעותיהם ואם יש משהו שישראלים אוהבים זה להביע את דעתם. בפייסבוק פיצחו את סוד האדם הרגיל: הוא רוצה שילטפו אותו. לא בכדי אין בפורמט הזה כפתור דיסלייק ומה שגורף הכי הרבה תגובות ולייקים אלו תמונות תינוקות, חתולים, שקיעות ואוכל. אנחנו עם מאד אמוציונאלי וכל דבר שפורט לנו על נימי הרגש – עובד.

מה נותן לך השראה?
ההורים שלי בראש ובראשונה. פתחתי לאבא שלי פרופיל בפייסבוק לפני חודשיים ואחרי שכבר לפני שנה פתחתי לו עמוד עסקי (יוסי בר – הנדי מן, אבא של, בחיי שככה קוראים לעמוד) ובו הצעתי לחברים קרובים את שרותיו של אבי הפנסיונר בעל ידי הזהב בתיקונים קטנים לבית. זה תפס כאש בשדה קוצים ולמרות שאני מטפל בלקוחות שמגלגלים מיליוני שקלים, בכל פעם שאחד החברים שלי מתייג את העמוד של אבא שלי בסטטוס של חבר שלו ששאל מי מכיר מישהו שיכול לתלות לו מדף, או לצבוע לו את האמבטיה, זה מחמם לי את הלב ומוכיח לי פעם אחר פעם שאין כמו הפייסבוק בכל הקשור לתוצאות בשטח.

כשאתה לא בעבודה – הדרך שלך להירגע/ לנוח
לפני שנה פתח החבר הכי טוב שלי, השף עומר מילר, את המסעדה השניה שלו. כמה חודשים לפני, הוא ושותפיו חיפשו שם למסעדה. הצעתי "שולחן" והם אהבו את הרעיון ושילמו לי גם בעין יפה (אם כוס יין ופילה בקר נחשבים בעיניכם לעין יפה). שילוב העובדות שעומר הוא כמו האח שמעולם לא היה לי והפך בשלוש השנים האחרונות לחצי השני שלי (למרות היותו סטרייט, היי שירן) והחלום שתהיה לי מסעדה משלי, גורמות לי להרגיש ב'שולחן' כמו בבית ואני אוהב לבוא לשם כמעט כל יום גם אם לכוס קפה (או סטייק, האאאאם האאאאם).

המוסיקה שלי
מכור לניקי מינאז', ריאהנה, ביונסה וכל פרחה אחרת בעלת טוסיק שחור ולק של פרוצה. בישראלים אני מחבב את אפרת גוש, יהודית רביץ וחוה אלברשטיין שהשבוע גיליתי שכתבה ומבצעת את שיר הנושא של תכנית הילדים ההזויה בתבל: "דלת הקסמים".

הסרט שלי
אודה ולא אבוש: לא סובל את וודי אלן, הנה אמרתי את זה. טרנטינו הוא לא פחות גאון בעיני והסרטים שלו הם החוויה הקולנועית המושלמת בעיני. יחד עם זאת, אני מסוגל להתקל בשידורים חוזרים בערוצי הסרטים של yes ולמצוא את עצמי צופה בפעם ה-200 ב"הגוניס", "מת לחיות 1" (נקטומי בילדינג) או ב"הנמלט" (האריסון פורד השחקן האהוב עלי בכל הזמנים).

האוכל שלי
אני בין הראשונים שגילו לו בארץ אלרגיה לגלוטן אי שם לפני 35 שנה (שעוד לא היו תחליפים כמו שיש היום) ככה שכל נושא המאפים למיניהם, לא ממש מדבר אלי. יש לי פטיש עז לאוכל אסייתי ואם רוצים ממש לשמח אותי, אז סלט פאפיה, פאד קפאו או כל דבר שיש בו שמן שומשום, פלפל ירוק חריף וכוסברה יעשו את העבודה. המסעדות שאני הכי אוהב הן בית תאילנדי ודה באן בגזרה האסייתית, ולדייט אני אלך לwine bar בנחלת בנימין או לאדורה בבן יהודה.

אישיות שהייתי שמח לשבת איתה לכוס קפה
דוד שלי צבי עשת ז"ל שנהרג בפיגוע אוטובוס הדמים בכביש החוף ב-78 כשאני הייתי בן חצי שנה בלבד. תוך כדי מתקפת המחבלים על האוטובוס, הוא הצליח להרוג 2 מחבלים לפני שנורה וזכה לאחר מותו בעיטור המופת מטעם מפכ"ל המשטרה. רק לאחרונה גיליתי שגם הוא, למד בתדמור. היה מעניין אם היינו מבשלים לנו איזו ארוחה (אסייתית?) טובה יחד.

תמיד יש לי בתיק/ בכיס
שני דברים לא תמצאו אף פעם בקזינו: חלון ושעון. הסיבה ברורה, כדי שלא תדעו מה השעה ואיזה יום היום אלא תחשבו שהזמן עצר מלכת. שני דברים לא תמצאו עלי בחיים: ארנק ושעון. אני אלרגי כמעט לכל סוג רצועה ואין ארנק, גם הקטנים ביותר, שלא גרמו לי לתחושה שעוד שניה מכייסים אותי ולכן זה שנים שחבריי זוכים לצחוק עלי שכל חפציי נמצאים פזורים בכיסים שלי. כמזל בתולה למדתי שאנחנו מוצאים הכי טוב את הדברים שלנו בתוך הבלאגן, היי לך הפרעת קשב ו…..מישהו שמע חתול???

האתר/ים שאיתם אני פותח את הבוקר
פייסבוק, פייסבוק ואז שוב פייסבוק. ופורנו בשביל המאמרים

לאיזה מחנה אתה משתייך? (ios, android, bb ?)
אחרי שנים ב-BB, עברתי לפני שנתיים לאייפון אבל אני מאלו שבנסיבות הנכונות יכול לעבור די בקלות. נאמנות למכשיר היא נחלת העבר כשזה מגיע אלי. אם זה טוב, אמין ונותן עבודה ובמחיר סביר – אני שם.

האפליקציה שאני לא יכול בלעדיה
החל מקמרה פלוס המצוינת, דרך אפליקציית דרופבוקס הגאונית, page sentrex לעמודי פייסבוק, וכשוחר איכות הסביבה שלא מחזיק ברכב כבר 10 שנים ולא נוסע במוניות אלא במקרים מיוחדים אלא מתנייד ב-90 אחוז מהזמן באופניים או ברגל או באוטובוסים (קראו לי הבני בגין של הסושיאל), אני מוצא שאפליקציית Moovit היא לא פחות ממעולה. למוסיקה אני עם אפליקציית Pandora וserendip.

למשתתפים נוספים בסדרת שאלוני ה- Q&A עם תעשיית הדיגיטל >

 

 

 

About עומר מילויצקי

אסטרטגיה דיגיטלית רב ערוצית | הערכים המקצועיים שמנחים אותי: Smart, Simple & Social.