הפופולאריות האדירה של facebook, כמו גם ההשפעה התרבותית, חברתית, תקשורתית (ומה לא, בעצם?) של twitter ורשתות חברתיות אחרות על האופן שבו אנו מתקשרים האחד עם השני ברחבי הרשת, הולידה באופן טבעי גל ביקורתי של גולשים שפשוט אומרים – לא! לא נאפשר לרשתות החברתיות להשתלט לנו על החיים.  ביקורות יצירתיות יותר מקבלות במה באמצעות סרטוני פארודיה מצחיקים, המועלים לרשת והופכים בין לילה ללהיטים ויראליים. הנה דוגמה לסרטון נחמד המעביר ביקורת על מעצמת facebook:


ההנחה הבסיסית היא, שלא חייבים "להיות כמו כולם" ולצרף מאות "חברים" לפרופיל ה- facebook שלך, כשאת רובם אתה בכלל לא מכיר ו/או לא תזהה אפילו אם יעברו מולך ברחוב. קיימים המון חוקים פנימיים המאפיינים את אופן ההתקשרות של משתמשי facebook, אחד המעצבנים ביותר הוא קבלת הזמנה לחברות מאדם שהכרת בעבר, ושממש לא מתחשק לך להתחבר איתו שוב. אם בעידן שקדם ל-facebook הינו צריכים להיענות בשלילה להזמנה לאירוע כלשהו שלא רצינו להשתתף בו, או "לסנן" שיחות בנייד, בעידן ה-facebook החוקים משתנים ונורמות התנהגות חדשות נוצרות.

סרטון ביקורת נוסף, יוצא דופן באיכות ההפקה שלו, נוגע בבטן הרכה של  twitter. פלטפורמת המיקרו בלוגינג (micro bloging) הכל כך פופולארית הזו זוכה למהלומה ישירה כאשר נשאלת השאלה המתבקשת: "את מי זה מענין מה אתה עושה עכשיו, ולמה אני צריך להיכנס לפרופיל שלך ולקרוא על זה? ". הגיוני לא?

מלחמת הקהילות החברתיות
הביקורת כלפי האתרים והשימוש במדיה החברתית מוצגת בצורה הומוריסטית גם בסרטון הבא. אתרים וקהילות ברשת שהיו הדבר החם אתמול, מתחלפים בקהילות חברתיות חדשות שסוחפות מליוני גולשים ברחבי הרשת היום. כיוון שאנחנו מוגבלים ביכולת שלנו לתחזק על בסיס יומי מספר רב של פרופילים במקביל, לאט לאט ננטשים הישנים והפחות פופולאריים לטובת החדשים.  (חשבו בזמן הצפיה כיצד הכלים האלו משפיעים ואפילו משתלטים לפעמים על סדר היום שלנו):

מלך הפארודיה והביקורת התקשורתית הבלתי מעורער הוא ללא כל ספק ג'ון סטיוארט, המנחה של תוכנית חדשות פקטיבית שצוברת פופולאריות אדירה כבר מספר שנים ברשת CNBC. סטיוארט ידוע כבעל יכולת סאטירית יוצאת דופן, ולשון ביקורתית חסרת רחמים. במסגרת התוכנית הוא נוהג לשדר כתבות שטח (פיקטיביות גם הן, כמובן) בנושאים שונים. צפו להנאתכם בכתבה הבאה, העוסקת בעולם השימוש במדיה החברתית, תוך תיאור הפלטפורמות הפופולאריות ומושגים רלוונטיים. הכתב נוגע בנקודה חשובה המעסיקה רבים: אילו השפעות חברתיות יהיו על הגולשים בטווח הרחוק?

אפשר לטעון בבירור שהביקורות לא מופנות ישירות אל הפלטפורמות עצמן, אלא על האופן שבו הן משפיעות על צורת ההתנהגות שלנו. אותה ההתנהגות נובעת ישירות ממאפיינים מגוונים שגורמים לנו להתאהב ברשתות החברתיות, גורמים השייכים לצדדים החיוביים שלהן: תחושות השיתופיות, תחושת המשויכות (לפתוח פרופיל ב- twitter זה מגניב, חדשני ומראה שבעל הפרופיל מחובר לטרנדים החדשים ברשת), ויותר מהכל – מאפיין המציצנות.

בואו נודה בזה, אנשים אוהבים להתסכל בפרופילים של אנשים אחרים, בדיוק מאותה הסיבה שתוכניות הריאליטי פופולאריות כל כך. אני לא מתייחס כאן לאיכות (הרי עצם ההגדרה של "איכות" היא סובייקטיבית לחלוטין) , אלא לצרכים חברתיים שמקבלים מענה ברשתות החברתיות, ולתחושה אנושית טבעית – הנאה ובידור.

בהקשר של twitter למשל, זה בכלל לא משנה אם מישהו קורא את ה- twiit האחרון שלך ("סיימתי לקרוא עכשיו ספר מעניין במיוחד…"), אלא ההנאה האישית המתקבלת מעצם יכולת פרסום המידע הזה. צד חיובי נוסף של השימוש ב-twitter (כמו גם ברשתות חברתיות בכלל), הינו עסקי. חברות וארגונים רבים למדו לנצל את אותם מאפיינים שמגדירים אותם, לטובת קידום האינטרסים השיווקיים והעסקיים שלהם, וגם זה מהווה בסיס לפוסט בפני עצמו.

כתומך נלהב בשימוש במדיה החברתית וכלי web 2.0 אני מסייג את הדברים ומדגיש כי לכל מטבע שני צדדים, וחשוב לזכור לשמור על איזון נכון בחיי היום יום שלנו. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות, ואחרי הכל, מדובר בסוג של בידור. מליוני גולשים מרחבי העולם מפרסמים בכל רגע כל צעד שלהם ב- twiiter, או מאשרים אפליקציות שלרוב הינן מיותרות לחלוטין, רק לצורך הנאה אישית נטו, ואין עם זה שום בעיה.

About עומר מילויצקי

אסטרטגיה דיגיטלית רב ערוצית | הערכים המקצועיים שמנחים אותי: Smart, Simple & Social.