און ליין? מסתבר שהאמריקנים מעדיפים ביקור בסופר


עליה של כ-200% בקניות מצרכים און ליין בארה"ב, שוק של כ-840 מיליארד דולר בשנה, הרבה בזכות (אבל לא רק) משבר הקורונה, הסגר וסגירת המסעדות. אבל, וזה אבל גדול, מחקרים מראים שצרכנים רבים עדיין מעדיפים את הביקור בפיזי בסופר כדי לעשות קניות. לדעתי האישית ומתוך הכתבה, אחת הסיבות המרכזיות שבגללן יעדיפו ביקור פיזי בסופר על פני הזמנה און ליין, מעבר למחירים, הוא איכות המשלוח והמוצרים שמגיעים הביתה.


ופה בדיוק נמתח הקו שמפריד בין חברות כמו אמזון לבין מותגים ורשתות שאולי מציעות אתרים ואפליקציות מתקדמות לביצוע הרכישה, אבל הרבה פחות חזקות באופרציה מאחורי הקלעים: לוגיסטיקה, משלוח, תשומת לב לאיכות המוצרים וההתאמה להזמנה וכו'.לינק.



האם קרב היום שבו פייסבוק יהפוך לארנק הדיגיטלי שלנו? 


פייסבוק הודיעה השבוע שהיא ממתגת מחדש את שירות התשלומים והעברת הכספים הדיגיטלי שלה (לשעבר קליברה), שתושק כאפליקציה תחת המותג "נובי". נובי יאפשר לכל משתמשי פייסבוק וחברות/שירותי הבת שלה (פייסבוק, מסנג'ר, אינסטגרם, וואטסאפ) לבצע העברת כספים ישירות דרך השירות, כשכל משתמש יוכל לטעון את הארנק הדיגיטלי שלו במטבע המקומי, ואז הסכום מומר למטבע הדיגיטלי של פייסבוק - ליברה.


 אחת המטרות היא להעלים את המגבלות הקיימות על העברת כספים בין גבולות גיאוגרפיים ברחבי העולם. כמו כן, החברה לא תפספס את ההזדמנות לחבר בין צרכנים לבין עסקים, כך שצרכנים יוכלו לבצע רכישות ישירות משירותי קבוצת פייסבוק באמצעות המטבע הדיגיטלי. לאתר של נובי -לינק, לכתבות עם קצת רקע על המהלך:פהופה.


הכרזה נוספת של פייסבוק מהשבוע, גם היא מתקשרת ישירות לתחום הקניה המקוונת: תאפשר לעסקים להקים חנויות דיגיטליות ולמעשה למכור ישירות ממנה ומאינסטגרם ללקוחות. אם חושבים על זה, החיבור בין פלטפורמת מכירה, יכולות השיווק שפייסבוק ואינסטגרם מציעות על בסיס טרגוט ממוקד, קהל המשתמשים האדיר וכמובן הגישה הנוחה (ובקרוב גם המטבע הדיגיטלי שלה), והנה קיבלנו אקו סיסטם מסחר שלם. 



ועוד בפינטק, סמסונג משיקה את Samsung Money, כרטיס אשראי משולב יכולות דיגיטליות


החברה הודיעה על השקת שירות התשלומים החדש, ואמרה שמדובר למעשה ב-“money management experience” שמשלב כרטיס דביט עם אפשרויות תשלום ושליטה בהוצעות ישירות מהמכשירים של סמסונג, ובהם שירות Samsung Pay. בדומה לשירותים מתחרים, סמסונג תציע מודל נאמנות תמורת שימוש באמצעי התשלום שלה, לרבות צבירת נקודות ומימוש במגוון בתי עסק ושירותים, באון ליין וברשתות הפיזיות. למעשה מדובר במהלך של סמסונג להציע אלטרנטיבה לשירותי התשלום של אפל וגוגל, אחת השאלות המרכזיות היא סביב היכולת שלה להגיע לקהל משתמשים נרחב שיאמץ את השירות.לינק




האם בתי הקולנוע יראו כמו חנות של אפל או הולפודס?


זה לא סוד שענף בתי הקולנוע סופג בשנים האחרונות מהלומה רצינית, בטח בתקופת הקורונה,  הרבה "בזכות" שירותי הסטרימינג כגון נטפליקס, אמזון, אפל וכעת גם דיסני פלוס ואחרים. כולם מציעים חווית צפיה פרסונלית, ושונה מאוד מהטלויזיה המסורתית. ובכל זאת, קשה להתווכח עם החוויה התרבותית והחברתית של בילוי בבית קולנוע, מעצם היציאה מהבית ודרך הישיבה עם פופקורן חם וטעים מול מסך ענק וסאונד מעולה (ובתנאי שהאנשים שיושבים מסביב יודעים להתנהג). 


אבל, מה יקרה אם דווקא חברות הטכנולוגיה, אלו שבמובן מסוים מאיימות על בית הקולנוע המסורתי, הן אלו שיצילו אותו? לאחרונה דווח שאמזון בוחנת לרכוש את AMC, רשת בתי הקולנוע הגדולה ביותר בארה"ב, לאחר שזו נכנסה לקשים כלכליים שאיימו על המשך קיומה. אבל למה שאמזון בכלל תתעניין ברשת?


אנליסטים שונים טוענים שאמזון, בדומה לאפל ואפילו נטפליקס יכולות להפיק הרבה תועלת מבעלות על רשת בתי קולנוע. למשל: אמזון תוכל להרחיב את היצע הערך ללקוחות אמזון פריים, כך שהעלות השנתית של כ-100$ יכללו לא רק משלוחים חינם וגישה לתוכני הווידאו של החברה, אלא גם גישה חופשית לסרטים בבתי הקולנוע שבבעלותה. ומה עם בית הקולנוע עצמו יציע מיני חנות של הולפודס שיותאם לחווית הקולנוע? זו רק דוגמה אחת. הכתבה הבאה מפרטת את הכיוון הלא לגמרי מופרך הזה. לינק.




זה לא אנחנו, זה אתם.


נטפליקס הודיעה השבוע שהיא תקל על לקוחות שאינם משתמשים פעילים בה, להתנתק. זה הזכיר לי שמישהו חכם שאני מאוד מעריך אמר פעם לגבי מוצרים ושירותים דיגיטליים, כמה חשובה השקיפות מול הלקוחות. לא להסתיר דברים, כי בהנחה שהמוצר מייצר ערך אמיתי ושם את הכל על השולחן, אז אין חשש אמיתי שלקוחות ירצו לעזוב, וגם אז, במידה וירצו - זו זכותם וצריך להקל עליהם להתנתק. זה כמו המשפט הבא מהשיר "מלון קליפורניה" של האיגלס: "You can check out any time you like But you can never leave...".לינק




מה זה Telehealth ולמה העתיד של הענף כל כך מזהיר?


יצא לי לכתוב ולשתף לא מעט על תחום ה- Telehealth, תחום שלדעתי הוא פשוט מרתק, בעיקר בגלל שאל מול הצורך ההולך וגובר שלו, הוא גם משלב מעבר של ענף רחב ומגוון מהעולם הישן לחדש בצורה הכי מובהקת שיש.


כמובן שמשבר הקורונה הוא מקפצה משמעותית עבור הענף, למרות שבלי קשר לקורונה, אספירציות של חברות ענק כמו אמזון ועד סטארטאפים מדהימים, ממחישים עד כמה החיבור של כל אחד ואחת מאיתנו אל השירותים הרפואיים המקצועיים, מרחוק, הולך לשנות את האופן שבו נצרוך שירותים רפואיים בעתיד הלא רחוק. מרתק. סקירה מדהימה על הענף,לינק




כיצד האפליקציות האלו גייסו את 1,000 הלקוחות הראשונים?  זה נחשב לאחד האתגרים המשמעותיים ביותר שכל סטארטאפ ואפילו חברה גדולה מתמודדת איתה מייד עם השקת המוצר החדש, זה שהשקעתם בו כל כך הרבה משאבים ואנרגיות - איך מביאים את הלקוחות הראשונים? הבחור הזה כתב פוסט פשוט מרתק, שבו הוא מפרט ומדגים כיצד מגוון חברות טכנולוגיה התמודדו עם האתגר הזה בדיוק, באמצעים הכי נגישים ולאו דווקא טכנולוגיים שיש. לא לפספס, כי יש פה טיפים ותובנות שמתאימות לכל חברה בכל גודל.לינק.


הסיכום הנוכחי הוא החלק השלישי בסדרה של תובנות ומחשבות המתבססות על ספר מדהים שאני קורא:Digital Darwinismשל טום גודווין, כיום מוביל את החדשנות בקבוצת פובליסיס, סופר וחוקר של כל מה שנכנס תחת הכותרת של חדשנות בעידן המחובר. אז אקדים ואומר שאם יש ספר שכדאי לכם לקרוא, זה הספר.לא קראתם את החלקים הקודמים?לינק לחלק הראשון, והנההחלק השני.



אם תשאלו בן 60 ממוצע, כמה זמן הוא מבלה ONLINE ביום, סביר שהתשובה תהיה סביב השלוש שעות ביום בממוצע. בן 40 יענה על אותה השאלה, כ-4-5 שעות ביום. בן 20 יגיב לשאלה: כ-5 שעות ביום. הנחת היסוד פה היא, שצעירים מבלים יותר זמן מחוברים לרשת. אבל, אם תשאלו בן 12 את אותה השאלה, הוא לא ממש ידע לענות לכם, כי המושג ONLINE לא מוכר לו, כיוון ש-OFF LINE לא קיים עבורו. הם מחוברים כל הזמן.


רובנו (וכך גם ארגונים), מתייחסים לדיגיטל על בסיס זכרונות חוויות ותפיסות אישיות, כאלו שלא בהכרח משקפות את המציאות. שלל הערוצים, הכלים והטכנולוגיות הדיגיטליות הן העצמה של המציאות וככזו היא לא מהווה ייקום נפרד ומקביל מהעולם הפיזי, אלא חלק אינטגרלי ממנו. השאלה היחידה היא באיזו מידה היא משולבת ביום יוםשלנו.


זוכרים את הימים הראשונים עם מחשב אישי בבית? זה היה חתיכת אירוע.במקרה המחשב מוקם אצלי בחדר, ובהתאם לתקופה, הוא תפס שטח פיזי אדיר שלמעשה לא הותיר מקום על שולחן הכתיבה שלי. המסך שלו היה בגודל של מיקרוגל, שישב בכבדות על גבי המחשב עצמו, קופסת פלסטיק ומתכת נוספת, ובנוסף – המקלדת הענקית והעכבר. ואז הגיע צליל ההתחברות לאינטרנט, צליל שהיה יכול להעיר מתים. בסיום השימוש היה נהוג לכסות את המחשב בכיסוי מפלסטיק כדי להגן עליו (ממה לעזאזל!?), ובקיצור: השימוש במחשב התאפיין יותר כטקס מאשר מוצר צריכה שכיום נתפס כבסיסי.



שמתם לב כמה המושג ON/OFF כיום הוא חסר משמעות?אף אחד מאיתנו לא מכבה את הסמארטפון בלילה, הטבלטים ואפילו המחשבים נשארים דולקים 24/7 מבלי שנקדיש לזה מחשבה שניה. שלא לדבר על שעונים חכמים שהרבה אנשים פשוט לא מורידים מהיד (מלבד כדי להטעין), ועד עוזרות חכמות שבהגדרה מחוברות לרשת (ולנו) באופן קבוע ומתמשך.


נדמה שעברנו משימוש במוצרים לשימוש במערכות, כאלו שמדברות האחת עם השניה, וכולן יחד פועלות כדי לשרת אותנו. באותו האופן, בעבר הלא רחוק (למרות שזה נראה ככה) הוקמו סוכנויות "אינטראקטיב", שהומרו בהמשך למחלקות דיגיטל, במקביל הוקמו סוכנויות שהתמחו בסושיאל, או במובייל...למרות שמדובר באותו הרעיון. תחזרו לאותו בן 12, או 14: הוא לא מכיר את המושג e-commerce או M-commerce, הוא מכיר פשוט – קניות.


זוכרים את תקופת הקטלוגים בדואר?לא קראנו לזה- Telephone Shopping, למרות שזו היתה הדרך לרכוש משהו מקטלוג מודפס. באותו האופן, כשמדברים היום על טלוויזיה בסטרימינג בהשוואה לטלוויזיה קווית, אין לזה משמעות אמיתית עבור צרכנים, כולנו פשוט רואים טלוויזיה, פשוט לא קוראים לזה בהכרח טלויזיה כי יש יותר מסכים המחוברים לאותו התוכן. אין דבר כזה "מדיה חברתית", כיום כמעט כל מדיה היא חברתית וכל מה שנחשב "מדיה חברתית" היא פשוט מדיה עבור רוב האנשים.


אנשים לא עושים e-Banking, אלא מעבירים כסף אחד לשני, סורקים צ'קים, בודקים יתרות וכו'. אנחנו לא מצלמים תמונות דיגיטליות, או Online dating או קונים כרטיסים דיגיטליים, אנחנו פשוט מצלמים, מתחברים לאנשים וקונים דברים (שלושתם אגב, בעיקר עם הטלפון). ואפרופו טלפונים: פעם, כל מכשיר היה שונה מהאחר. לכל מכשיר היה ייעוד ושימוש ספציפי, ולרוב סביבו אקוסיסטם שלם אבל "בלעדי".


הכוונה למשל לרדיו שהיה מכשיר עצמאי שיש במטבח, סלון או חדר השינה, דרך הטלוויזיה, שמסורתית נהוג להתמקם בסלון וכל השאר לרבות ריהוט ואנשים – סביבו, ועד טלפונים שטרום עידן הסמארטפון היו מחוברים לקיר וגם סביבם אקוסיסטם שכלל למשל ספסלי ישיבה במהלך השיחה, ספר טלפונים (זוכרים את זה?!) ופתקים קטנים כדי לכתוב נושאים מהשיחה שלא רוצים לשכוח. הסמארטפון "בלע" את כל אלו ועוד רבים אחרים.


זו גם הסיבה לעובדה שסביב הסמארטפון התעצבו כל כך הרבה התנהגויות, חלקן מאוד ישנות כמו שיחה, צפייה, קריאה והאזנה, ואחרות מעט חדשות יותר למרות שגם הן מתבססות על נורמות וותיקות של צפייה, האזנה, בידור ותקשורת, רק בגרסאות עדכניות יותר (טיק טוק למשל). נקודה מעניינת נוספת מתייחסת למידת הקרבה (הפיזית) והשליטה שלנו במסכים:


זה התחיל ממסך הקולנוע במאה ה-19, אנשים התקבצו יחד מול מסך ענקי, אפס שליטה בנעשה ופיזית היו רחוקים מהמסך, אחרי זה הגיע מסך הטלויזיה בבית, קרובים אליו פיזית (ישיבה משותפת בסלון), שליטה בערוצים באמצעות השלט, דרך המחשב האישי, התקרבנו אליו פיזית הרבה יותר, עם שליטה רבה בנעשה, לרבות גישה למשאב חדש ועצמתי – רשת האינטרנט, וכיום עם מסכי הסמארטפונים, קרובים עד רמה אינטימית למסך, שליטה מלאה הן במכשיר והן בתוכן שנצרך דרכו. רמת האינטימיות הזו הגיעה לרמה כל כך גבוהה, עד כדי כך שכולנו מרגישים מאוד לא בנוח בלאפשר למישהו אחר להחזיק ולהתעסק עם הטלפון הלא נעול שלנו, אפילו לדקה אחת...


לכן, אנחנו חייבים לשנות את הפרדיגמה שלנו, לשנות את צורת החשיבה שלנו לכזו שתהיהסביב אנשים וצורת ההתנהגות שלהם, ולא סביב מוצרים או ערוצים. חברות וארגונים חייבים להיות מעוצבים סביב אותם צרכים של הלקוחות ולא ככאלו שנועדו לספק שירות או טכנולוגיה. רוצים דוגמה לרלוונטיות שמתפספסת?


אין רגע שפחות מתאים מלהציג למישהו מודעת פרסומת לרכוש מוצר, רגע אחרי שהוא כבר רכש אותו. אני חושב שכיום רמת המודעות של צרכנים נמצאת במקום גבוה יותר, כזה שמאפשר להם לשים לב לטעויות האלו מצד מותגים, והרבה פחות סובלנות לקבל את זה. ולמה בכלל שזה יקרה ב-2020? כל כך הרבה שיח סביב תחום הביג דאטה והיכולת שלו לשפר חוויות צרכניות וכמובן החלטות עסקיות. אבל כשדברים על ביג דאטה לרוב מתכוונים לכמויות שלו, וזו תפיסה מוטעית. אנחנו חיים בעידן שבו כולנו מוקפים בחיישנים שאוספים כל פיסת דאטה שאנחנו מייצרים, בין אם אנחנו מודעים לכך או שלא.


אז במקום לדבר עלהכמויותשל הדאטה, צריך לכוון את השיחהלרלוונטיות הפרסונלית של הדאטה. הרי אם חושבים על זה, הגדרת הערך הבסיסית של דאטה, בטח בהקשר העסקי היא:היכולת לקבל החלטות על בסיס הדאטה, ולאחר מכן לבחון את התוצאות של אותן ההחלטות, ולשפר אותן.זהו. זו גם הסיבה שברוב הארגונים השיח על ביג דאטה הוא מוטעה בהקשר של הערך הצרכני שניתן להפיק ממנו, כי הוא אמור לשרת את הצרכנים ולאפשרלהםלקבל החלטות טובות יותר עבור עצמם, וברגע שזה יקרה, המותגים יפיקו ערך רב יותר מההשקעה.


התייחסתי בעבר לא מעט לאתגר השינוי. עם יד על הלב, כמה בעלי תפקידים בארגון שלכם קשורים בשינוי או בחידוש תהליכים? כמה מהם עסוקים בלהתאים את הארגון/העסק למציאות ולאתגרים חדשים? זהו המצב הטבעי ברוב הארגונים, שכן רוב ההחלטות מתקבלות על בסיס הווה או העבר הלא רחוק: 


ניתוח דוחות מכירה, הערכות לגבי המשך השנה, בחינת יכולות של ספקים, השוואת Best Practices של מתחרים וכו', הכל מבוסס על מה קרה עד עכשיו, ויותר נכון על בסיס החלטות שהתקבלו בשלב כלשהו בעבר (גם אם העבר היה לפני חודש). אבל אם יש משהו שתקופת המשבר הנוכחי מלמדת אותנו, הוא הצורך הקריטי בלהשתפר באופן דרמטי ביכולת להסתכל קדימה ולהיערך לאתגרים העתידיים, להפריד בין טרנדים חולפים לבין שינויים עמוקים שנועדו להישאר.איך עושים את זה? קודם כל מבינים שמדובר באמפתיה, לא בטכנולוגיה. כל מותג וארגון, ולמעשה כל מי שמציע מוצרים או שירותים לאחרים, חייב לחזק את השריר של הבנת בני אדם ואיך הם חושבים, ומה הצרכים הבסיסיים שלהם. קחו למשל את הפופולריות של צילום הסלפי. על פניו נדמה שמדובר בנורמה שנוצרה בעקבות זמינות המצלמות הקדמיות בסמארטפונים, ואולי זה גם נכון, אבל בהקשר שלנו, זה בכלל לא דיון סביב טכנולוגיה (שסביר שתתפתח למקומות נוספים), אלא קודם כל בצורך אנושי בהכרה וחיבור חברתי, בצורך להרגיש שייך ורצוי.


אלו צרכים אנושיים בסיסיים שייתכן שהם חזקים אצל חלק יותר מאשר אצל אחרים, אבל שוב, זהו צורך אנושי בסיסי, לא טכנולוגי. האם מישהו היה יכול לחזות את האימוג'י? האם זה באמת משנה? שאלות חשובות יותר יכולות להיות: כיצד יראה תחום המסחר בעולם של הדפסות תלת מימד בכל בית? והאם בעולם שבו רובוטים ייתרו יותר תפקידים ומקצועות אנושיים, במקביל ייווצרו מקצעות חדשים לחלוטין? איזה? שאלות מהסוג הזה ועוד המון אחרות הן ספקולציות וניסיונות לחזות לאן העולם מתקדם.


השילוב של דאטה, ככלי לניתוח העבר, אינטואיציה ככלי מחשבתי אנושי בשילוב אמפתיה כאמצעי להבין רצונות והתנהגויות של בני אדם, כל אלו יחד יכולים לסייע בהערכות לעתיד לבוא.

25 צפיות1 תגובות

  • שירות משלוחי המזון Uber Eats מהווה כ- 20% משוק משלוחי המזון ממסעדות בארה"ב. חברת המחקר Second Measure מצאה שעד סוף מרץ השנה, שוק משלוחי המזון המוכן צמח בכ-25% משנה לשנה (YoY) בארה"ב, כשמובילת הטבלה היא DoorDash עם נתח שוק של כ-42%. 

  • בזמן שבתקופה הזו תעשיות רבות סופגות מכות קשות בפעילות העסקית שלהן, תחומים כמו מסחר מקוון ותשלומים דיגיטליים (כל מה שמצמצם/מייתר מגע פיזי, ההפך הגמור למשל ממה שקורה בשוק אפליקציות ההיכרויות) נהנות מביקוש גובר: Shopify ו- Square הן דוגמאות טובות ל כך. הראשונה היא פלטפורמה המאפשרת הקמה וניהול מלא של חנויות ברשת, והשניה היא חברת קופות ותשלומים דיגיטליים. המכנה המשותף הנוסף לשתיים הוא, שתיהן משרתות מסחר בין עסקים קטנים ובינוניים לבין הלקוחות שלהן. הארלי פינקלשטיין, ה- COO של שופיפיי שיתף בסדרת ציוצים בטוויטר שבין 13.3- 24.4 מספר הלקוחות שביצעו קניה בפעם הראשונה ממוכר עם חנות שנבנתה ב-Shopify צמח בכ-8%, וכ-45% רכשו ממוכרים שמעולם לא קנו מהם קודם לכן. 

  • נתון מדהים נוסף של Shopify: עליה של כ-62% בפתיחה של חנויות מקוונות חדשות, מה שמשקף את הרצון של יותר עסקים להנגיש עצמם און ליין עבור לקוחות, עסקים שטרום משבר הקורונה פשוט לא מצאו את הזמן להתפנות לצורך כך. 

  • ובצד המשלים של קנייה מרחוק, Square אמנם דיווחה על רבעון פיננסי לא מזהיר, החברה זיהתה צמיחה מהירה וגוברת של הצטרפות לקוחות חדשים, כשגם פה מדובר בסוחרים ובעלי עסקים שכעת חייבים לתמוך בתשלומים דיגיטליים כדי לקיים פעילות שוטפת. 

  • האלגוריתם יחשב כמה תשלמו: לא צריך להיות כלכלן כדי להבין את עקרון הביקוש וההיצע, וההשפעה שלהם על מודל התמחור. אבל במקרה של אמזון, השימוש בתמחור דינאמי Dynamic pricing, רעיון שאינו חדש אבל אמזון כמו אמזון לקחה אותו כמה צעדים קדימה, מבוסס על אלגוריתמיקה שמשכללת לא רק ביקוש והיצע, אלא גם את הדירוג של המוכר, הביקורות שלו ועוד. הנה כתבה מעולה שמעמיקה בדיוק במודל הזה, תפיסה שרק תלך ותתחזק יד ביד עם התחזקות הקניה המקוונת. לינק.

אם חושבים על זה, בין אם מדובר בקניית מזון ומצרכים און ליין, בביצוע תשלומים דיגיטליים או בהתמודדות עם עבודה מרחוק, השאלה המשמעותית יותר היא כמה מכל זה ימשיך ללוות אותנו ביום שאחרי. נדמה שלאור ההקלות הרבות, ישנה הרגשה כללית של "חזרה לשגרה" (תחושה שלא כולם שותפים לה, וייתכן מאוד שחלקים קשים עוד לפנינו). לכן יהיה מעניין לראות באיזה אופן השינויים בדפוסי הצרכנות, עבודה ותקשורת שלנו יושפעו, מה יעלם כלא היה ובמקביל איזה שינויים יהפכו לקבועים יותר בחיינו.

© 2023 by Annabelle. Proudly created with Wix.com