ההבדל בין דאטה לאינפורמציה


רציתי לשתף בנקודה שלא שמים עליה מספיק דגש לדעתי: ערך אמיתי שנוצר מדאטה. אין כמעט ארגון כיום שלא אוסף דאטה, מנתח אותו ומשתמש בו בצורה כזו או אחרת.


אבל, יש הבדל גדול בין איסוף דאטה לבין תפיסה שגם עושה איתו משהו משמעותי. אמרתי את זה בעבר, בהיבט הדיגיטלי, מותגים וארגונים ייבדלו עצמם פחות על בסיס אתר, אפליקציה או שירות לקוחות בוואטסאפ (וגם פה כמובן שיש הבדלים בתפיסות, באסטרטגיות וביישום בשטח...) אבל אם יש משאב משמעותי שיכול לבדל פעילות עסקית של מותג אחד מהאחר (מלבד הכוח האנושי כמובן), הוא - דאטה!


לא אחפור על ההזדמנויות והתרומה שיש לדאטה על הפעילות העסקית, אבל כן אתעכב על המסר החשוב הבא: בשנים הקרובות, הגורם #1 שיכול לפגוע בהכנסות, מלבד מגפה כלל עולמית כמובן, הוא חיכוך (Friction), בטח בשוק שבו התחרות גוברת כל הזמן.


במילים אחרות, מותגים שישכילו להציע ללקוחות שלהם חוויות ותהליכים נטולי Friction, הם אלו שיגדילו את מידת הרלוונטיות שלהם בחיי הלקוחות, וכפועל יוצא - הכנסות ורווחים.


חיכוך הוא שם קוד למגוון עצום של תהליכים שנכונים לכל עסק, לכל ארגון, לכל מותג, בכל תחום ובכל קטגוריה עסקית. זה כולל תהליכים וממשקים פנים ארגוניים בדיוק כפי שהם לרוב מיוחסים לממשקים ונגיעות מול לקוחות הקצה. אחד המשאבים שניצול חכם שלו יכול למנוע חיכוך ולייצר המון ערך עבור המשתמשים באופן כללי הוא - דאטה שהופך לאינפורמציה.


דאטה כדאטה לא שווה כלום, אבל דאטה מנותחת, שמחוברת לאזורים נוספים ומתרגם לנגיעות חכמות בחיי הלקוח הופכת לאינפורמציה רלוונטית, היא משהו אחר לגמרי. ורלוונטיות היא מילת המפתח. 



בחרתי לשתף בשתי דוגמאות מדהימות בעיני שממחישות את המסר הזה בפועל:




הדוגמה הראשונה, נטפליקס


נטפליקס זו דוגמה מעולה לדעתי לחברה שבנתה לעצמה אסטרטגיה עסקית סופר חכמה ויצירתית על בסיס דאטה. כולנו מכירים את מנוע ההמלצות החכם שלה, בעצמי כתבתי ושיתפתי לא מעט לגבי רמת הפרסונליזציה שהיא מייצרת ברמת התאמת התכנים. והנה דוגמה מעולה לנגיעה דיגיטלית חכמה ואישית כזו, שקיבלתי במייל:

על פניו, נראה כמו עוד תזכורת בסיסית שמטרתה עידוד צפייה של סדרה, ובסוף זו בדיוק המטרה העסקית. אבל למעשה מדובר ביותר מזה, כי הפעילות העסקית של נטפליקס מבוססת על שביעות רצון המנויים, ובאופן הזה חיזוק המעורבות וה- Retention שלי כמנוי הוא יעד עסקי משמעותי! 


לא נתקלתי בדוגמאות ישראליות למשל במסר אישי שכזה, המציג לי בדיוק של 1:1 את הפרק שבו נעצרתי בצפייה, דיוק שמייד "נוגע" בערך אישי שלי שנוצר על בסיס הפוש הזה. מיותר לציין שלהוציא מייל אישי שכזה הוא דבר מורכב, בטח במכפלות של מיליוני המנויים של החברה ברחבי העולם, אל מול כמויות בלתי נתפסות של תכנים והצריכה שלהם. גאוני




הדוגמה השניה: Mowi


מוווי היא יצרנית ומשווקת הסלמון האטלנטי הגדולה ביותר בעולם. מציע לכם באופן כללי להציץ באתר המדהים שלהם, אבל בהקשר שלנו הם יישמו משהו מדהים: 

העליה הגוברת במודעות הצרכנית סביב המזון שאנחנו צורכים, מייצר איתה גם בעיה: שקיפות. צרכנים רבים מעוניינים ביותר מידע עדכני ורלוונטי על המזון שמגיע אלינו לצלחת: מה מקורו? איזה תהליכים הוא עובר (אם בכלל?), מתי הוא יוצר ומה אורך חיי המדף שלו, וכמובן - מה תרומתו לבריאותנו? 


כשמדובר בדגים, החשש גבוה אפילו יותר. על בסיס התובנה הזו, ומתוך ערכי תזונה בריאה וחוש אחריות תאגידית, Mowi שילבו טכנולוגיה של חברת evrythng, המאפשרת ללקוחות לסרוק קוד על גבי המוצר ובאמצעותו לקבל מידע מדויק על ה"מסע" של הדג מהים ועד לחנות, וכמובן לקבל מידע עשיר על האופן שבו החברה מגדלת, מטפלת, מאכילה ומשנעת את הדגים. 


הדוגמה הזו מעניינת בעיני משני היבטים: הראשונה היא כמובן ערך השקיפות כלפי הלקוח. השניה היא עצם יצירת האינטראקציה הישירה הזו בין המותג לבין לקוח הקצה. סקירת הקוד מייצרת נגיעה דיגיטלית ישירה מול הלקוח, שלאחריה, במידה והוא מעוניין מכך, המותג מעמיק את הקשר באמצעות תוכן נוסף כגון: מתכונים, טיפים תזונתיים, תוכן שמקורו בלקוחות אחרים ועוד ועוד. באופן הזה המותג ייצר שקיפות, רלוונטיות וכמובן שפוטנציאל לחיזוק הנגיעה הישירה, והלקוח נהנה מאינפורמציה (שמקורה בדאטה) רלוונטית.


חומר למחשבה :)

47 צפיות

© 2023 by Annabelle. Proudly created with Wix.com