© 2023 by Annabelle. Proudly created with Wix.com

החוויה הסינית שלי: צרכנות דיגיטלית במעצמה מהמזרח (חלק 1)

עודכן ב: 18 אוק 2019

כדי להכניס אתכם לעניינים, קבלו שני מקורות מידע מדהימים לגבי הכלכלה הדיגיטלית בסין. הראשון, דו"ח ה- China Internet Report 2019, מסמך מרתק שמפרק לא רק את המספרים אודות צריכת האינטרנט בסין בצורה ידידותית ומעניינת, אבל גם את מגמות המאקרו עם התבוננות קדימה, שווה מאוד לעבור על זה. המסמך השני, מצגת מאוד עשירה של Digital 2019 China (למי שפחות מכיר, מדובר בגוף שמנתח את דפוסי צריכת האינטרנט והדיגיטל במדינות שונות ברחבי העולם, כולל ישראל). המצגת צוללת לרזולוציה מאוד עמוקה אודות הצריכה הדיגיטלית בסין, מה שמהווה קרקע חשובה להבנת הנורמות, המגמות והאופי הייחודי במדינה. 

אז קצת מספרים שחילצתי עבורכם, כסוג של "תקציר מנהלים" (נכון לינואר 2019): 

1.  כ-1.5 מילארד אזרחים בסין, מתוכם כ-60% חיים בערים (ז"א שקיים תהליך עיור מואץ במדינה, ויש לזה השלכות כלכליות וצרכניות)

2. אחוז חדירת האינטרנט למדינה: 60%, יש יותר סמארטפונים מתושבים

3. 71% פעילים ברשתות החברתיות בסין (מזכיר, מדובר ביותר ממיליארד בני אדם...)

4.  60% מהאזרחים צורכים שירותים דיגיטליים דרך המובייל (כ- 800 מיליון בני אדם), 61% מהם צורכים שירותים פיננסיים דרך המובייל (רק לצורך ההשוואה, בארה"ב מדובר בכ-19% בלבד, ביחס לאוכלוסיה)

5. בין 2018 ל-2019 אוכלוסיית סין גדלה בכ-0.4% אזרחים, שהם כ- 5 מיליון אנשים!

6. בהתאמה, אוכלוסיית האזרחים שצורכים שירותים דיגיטליים צמחה בשנה בכ-51 מיליון בני אדם

7. לכ-97% יש טלפון סלולרי, מתוכם כ-85% הוא טלפון חכם,  90% צורכים ווידאו דרך האינטרנט, 55% משחקים במשחקים, 49% משתמשים בחיפוש קולי, 35% צורכים שירותי תחבורה שיתופית

8. כלי המסנג'ינג המרכזי בסין הוא וויצ'אט, 94% מהסינים מתקשרים דרכו (עוד עובדה חשובה להבנת תרבות הצריכה הדיגיטלית בסין)

9. שתי אפליקציות פיננסיות שולטות בשוק הסיני: Wechat שנוצרה במקור ככלי להסתמסות ומאז הפכה ל-HUB של שירותי תוכן, מדיה, פיננסים ועוד, והאחרת היא Alipay, חברה בת של אליבאבא שהוקמה במקור כפלטפורמת תשלומים בין מוכרים לקונים און ליין, ומאז גם כן הפכה ל- HUB פיננסי/צרכני שמאפשרת העברת כספים, תשלומים, גבייה ועוד שלל שירותים.

שתיהן, אגב, נחשבות ל- Super Apps, ז"א אפליקציות-על שמארחות אצלן מיני אפליקציות של יצרנים ושחקני צד שלישי, מה שאומר ששתיהן משמשות כלי צרכני דיגיטלי יום יומי עבור מאות מיליוני סינים שלמעשה לא צריכים לחפש בחנויות האפליקציות שירותים חדשים, הכל מרוכז וזמין במקום אחד. 

נקודות למחשבה:

1. תחום המסחר המקוון בסין פרח בעיקר ב-10 השנים האחרונות וממשיך לפרוח בעיקר בזכות המובייל. מובילות המגמה הן אליבאבא, JD.COM, TMALL, והמספרים שציינתי בחלק הראשון מחזקים את העובדה שבמיוחד במדינה שמתאפיינת באחוזי חדירה ושימוש גבוהים כל כך, המובייל הוא לא פחות מ- Game Changer שמעצב מחדש את כלכלת הדיגיטל בסין.

אחת המגמות המתחזקות ביותר היא החיבור בין האון ליין לאוף ליין (O2O), וזה מתחבר לתרבות החיפוש וקניה און ליין, ואז החיבור לפיזי עם המשלוחים עד הבית ו/או איסוף בנקודות המכירה הפיזיות. 

2. בגלל אתגר הגודל והמרחב הגאוגרפי בסין, מעבר להשקעה בפיתוח מרכזים לוגיסטיים מתקדמים, הקמעונאים הגדולים משקיעים משאבים אדירים באתגר ה- Last  Mile, בעיקר כדי לקרב את הנוכחות הפיזית שלהם לשכונות, במטרה לייצר, לחזק ולחבר בינם לבין הקהילה.

כמובן שזה תורם ללוגיסטיקה ולמייל האחרון, אבל גם מחזק את הנאמנות הצרכנית. אחת הדוגמאות ששמעתי שם מפי נציגה של JD.COM מדברת על כ-100,000 עובדים ישירים של החברה, שאחראים להוביל את המוצרים מהמרכזים הלוגיסטיים ישירות לבית הלקוח, אבל עושים גם מעבר: אותם שליחים מייצרים קשרים אישיים יותר עם הקהילה שאותה הם משרתים, ז"א נוצרת היכרות אישית, חלקם אפילו עוזרים לפנות את הזבל.

3. חלק מהקמעונאים מבינים שיש מלחמה קשה על המכירה ללקוחות הפרטיים, ולכן מייצרים במקביל יכולות של מכירה גם לעסקים: הצעת סל מוצרים ושירותים, כזה שיאפשר לחנויות קטנות לקבל את כל מה שהם צריכים במקום אחד, כולל המלאי אבל גם שירותים מסביב כמו אשראי, טכנולוגיה, לוגיסטיקה.

4. מגמה נוספת ששמעתי מפי כמה גופים סיניים היא ה- New Retail או The Industry Internet: המשמעות היא שמעבר לפלטפורמות המסחר המתקדמות שמשרתות את הלקוחות הפרטיים, קיים פער עצום ברמת הדיגיטציה בשוק הזה לבין המצב בענפי התעשייה המסורתיים, ובצורך להשלים את הפער הזה נכנסות לא מעט חברות וגופים כדי ל"יישר קו" עם הסקטור הפרטי. מדובר בתעשייה שלמה בפני עצמה, שנכונה אגב במקומות רבים אחרים בעולם...

5. תפיסה שמאפיינת בצורה חזקה את התרבות והכלכלה הסינית היא אי תלות בגורמים חיצוניים: תעשיות כיום מחפשות דרכים אחרות לצמוח, להתרחב ולהתייעל: אם בעבר היו קונים חברות אחרות כדי לצמוח, היום כל חברה מחפשת דרכים להתייעל ולצמוח על בסיס צמצום התלות בגורמים חיצוניים, או לקחת את הטכנולוגיה ולהשמיש אותה לכיוונים חדשים. לדוגמה: חברת משאיות לא תרכוש כתפיסה חברה מתחרה כדי לצמוח, אלא תתמקד באיתור טכנולוגיות שיעניקו לה יתרון עסקי תחרותי, כמו למשל טכנולוגיות AI למשאיות אוטונומיות או טכנולוגיות אחרות שיעניקו לה ערך מוסף. זה שינוי תפיסתי שמתרחק מתפיסות מסורתיות. 

6. בהמשך ישיר לאי התלות, "העתקות" מהמערב ולקחת את הדברים כמה צעדים קדימה: 

בסביבות שנת 2008 השלטון בסין חסם שירותים דיגיטליים מערביים (פייסבוק, גוגל, טוויטר), כנראה כדי לצמצם חשיפה של אזרחי המדינה למסרים מבחוץ שעלולים לסכן אותו. אבל, מה שקרה בפועל הוא לא פחות ממדהים, כשלא ברור האם זה היה מכוון או שבמקרה, אבל- חסימת השירותים הדיגיטליים האלו יצרה וואקום גדול, אליו נכנסו במהרה שחקנים סיניים שמצד אחד העתיקו/שכפלו מודלים של פלטפורמות מערביות (סושיאל, IM, מסחר מקוון, מדיה ועוד), ומצד שני יצקו ועיצבו את הפלטפורמות הדיגיטליות הסיניות בהתאם לאופי ולתרבות המקומית (הן מבחינה תרבותית-כלכלית והן מבחינה מדינית).

מה שיצא מכל זה אלו חדי קרן סיניים ששולטות בשוק של 1.5 מיליארד סינים (וגם בשווקים מחוץ לסין), כשלמעשה המציאות השתנתה: מגופים שמעתיקים רעיונות מהמערב, חברות טכנולוגיה אמריקאים כמו פייסבוק, אינסטגרם, וואטסאפ וגוגל שואבות השראה לא מבוטלת מהפלטפורמות המקבילות בסין.

אותן  פלטפורמות מערביות לעולם לא היו יכולות להשריש פלטפורמות מסחר, שירותי מסנג׳ינג, שירותי תשלומים דיגיטליים או Super Apps כפי שאליבאבא, Wechat ו-JD ייצרו, כי הן לא סיניות, ואין להן את ההבנה של התרבות הסינית. בהנחה שלא היו נחסמות בזמנו הן היו מנסות להעתיק או לכפות את הקיים על מדינה ששונה באופן מהותי מהמערב. ולכן בראיה לאחור, החסימה השלטונית בזמנו היא כנראה הדבר הטוב ביותר שנעשה כדי לייצר דחיפה אדירה קדימה, כזו שהזניקה (ועדיין ממשיכה להזניק) את הכלכלה הסינית, עם השפעות נרחבות נוספות שבאו ובאות בעקבות הדחיפה הזו, במרוץ ענקים שמאוד קשה יהיה לעצור.

אגב, בתקופה שבה נחסמה פייסבוק  היא הייתה בזמנו רק בחיתוליה, היום אם היתה מתבצעת חסימה כזו זה לא היה עובר בשקט יחסי...).

7. אי אפשר שלא להתייחס למושגים של G5, ביג דאטה, AI, IOT: נכון שהשיחה סביב הטכנולוגיות האלו אינה חדשה, אבל, בכלכלת הדיגיטל במעצמה כמו סין, מדובר ברמה אחרת לגמרי - מטרה לאומית כמעט. אם תחשבו על זה, כדי לתמוך בביקוש וההיצע של שירותים דיגיטליים עבור 1.5 מליארד בני אדם (ונכון שכרגע הם משרתים "רק כ- 60% מהאוכלוסייה, אבל המספרים האלו צפויים לגדול), טכנולוגיות כמו אלו הן לא פחות מקריטיות כדי להמשיך לתמוך וכמובן - לצמוח.

טכנולוגיות מבוססות AI הן המפתח להמשך הצמיחה של הקמעונאות הדיגיטלית בסין, וזה נכון גם לגבי האחרות, וזו הסיבה שבסין, כנראה שיותר מאשר מדינות אחרות, הרצון לפתח ולהשקיע בטכנולוגיות כאלו הן בעדיפות גבוהה יותר. 

כשמדברים על ביג דאטה, קל מאוד לאבד את הפוקוס ולזכור את המטרה העסקית שלשמה כל האופרציה הוקמה. הנה תיעוד מעלף מ״חדר מצב״ של חברת Ctrip, חברת התיירות און ליין הגדולה בסין. 

אפשר בקלות לחשוב שמדובר בחדר בקרה של ערוץ 2 או של חמ״ל, אבל למעשה המוניטורים מציגים *בזמן אמת* מה קורה ברחבי העולם על פי המדדים שהחברה קבעה, כשמטרת העל היא לזהות בזמן אמת תקלות או בעיות במערכת (ותזכרו שוב שמדובר בתאגיד תיירות און ליין שמשרתת מאות מיליוני בני אדם). 

ברגע שהמערכת מזהה תקלה היא מודיעה בקול (אודיו) בחדר לאחראים שמיד יכולים לבדוק את התקלה ולערב את הגורמים הטכניים/עסקיים כדי לפתור אותה. הויזואליזציה של הדאטה היא מה שאהבתי במיוחד, לדעתי היא מדברת בעד עצמה. מדהים!

8. אוקי, אוקי, בואו נדבר לרגע על סוגיית "האח הגדול"....

רוב האנשים שיצא לי לדבר איתם אחרי הנסיעה הניפו את דגל "האח הגדול" והשלטון הקומוניסטי. אז נכון, יש דברים שקשה מאוד להתווכח איתם. אבל, לדעתי האישית המציאות לא מחולקת לשחור/לבן. התחושה האישית שלי היא שלמרות פיקוח הדוק של המשטר, ברחוב, בשטח, מאות מיליוני אזרחים סיניים נהנים ממגוון רחב של שירותים וערכים מוספים הודות לדברים שכנראה שיכולים לקרות רק בסין. 

אחת הדוגמאות שהשאירה עלי רושם היא מצב התחבורה בעיר Hangzhou ("העיר" של אליבאבא). מדובר בעיר "קטנה" של כ-9 מיליון בני אדם, והיא מפורסמת כיום בעיקר הודות לעובדה שמטה המרכזי של אליבאבא נמצא בעיר, מה שבאופן ישיר  ועקיף תרם וממשיך לתרום המון לכלכלה המקומית.

הסיפור שאני שמעתי (ומקווה מאוד שהוא נכון), מדבר על מצב תחבורה ירוד בעיר. בשלב מסוים החליט השלטון המקומי להיעזר ביכולות של אליבאבא, ושיתפו איתה את הדאטה של רשת הרמזורים והתנועה ברחבי העיר.

התוצאה: שיפור נכיר במצב התחבורה, ז"א ערך ישיר לטובת האזרחים המקומיים. אז נכון שמצד אחד כל פינה בעיר מצולמת ומתועדת, ועל פי פרסומים זרים כנראה שהשימוש באמצעות המובייל מנותח ומנוטר 24/7, אבל מצד שני, ישנה מציאות בשטח שבה רוב האזרחים נהנים מתשתיות מתקדמות, רמת פשיעה נמוכה מאוד (המצלמות הן רק חלק אחד מהתמונה, הענישה היא החלק האחר...), כלכלה צומחת (אם להוציא את הירידה האחרונה) ותשתיות צרכניות דיגיטליות מהמתקדמות בעולם. 

9.  קצת על סושיאל קרדיט בסין 

• אחד מהפרקים המדוברים בסדרה ״מראה שחורה״ מתאר מציאות שבה אזרחים מדורגים ומדרגים האחד את השני על בסיס מדד דינאמי, שמתעדכן בהתאם להתנהגות (שילוב של חוקי מדינה רשמיים כמו גם חוקים נורמטביים בלתי כתובים). הדמות הראשית בשלב מסויים נחסמת בניסיון לעלות על טיסה בכלל ירידה בדירוג שלה.

• בסין קורה משהו מאוד מעניין, שרחוק (כרגע לפחות) מהמציאות המדומה במראה שחורה, אבל מבוסס על קונספט דומה. אזרחים כן מדורגים על בסיס מדד דינאמי, המנוהל מלמעלה על ידי השלטון אבל משוקף במגוון כלים כשהמרכזית היא Wechat (צירפתי צילום מסל לדוגמה).

• הסקור החברתי מושפע (שוב, כרגע) מקיום/אי קיום חוקים רשמיים, לא כולם, וכן על בסיס דפוסי הצרכנות. אבל, ופנ האבל הגדול-כדי שכל המערכת הזו תעבוד, נדרש חיבור עמוק ורוחבי בין מאגרי מידע רבים, בעיקר דרך Wechat ששוב נחשבת לסופר אפליקציה, כזו שמשמשת כ-HUB צרכני מטורף, פשוט עושים דרכה את הכל (וזה אומר ה-כ-ל!) החל מתשלום עבור תחבורה, מזון ועד התחברות/התנתקות משירותי אינטרנט.

• תחום ה-QR Code מאוד פופולארי בסין, ואפשר לראות אותם על כל חומר פרסומי או במקומות ציבוריים, חלקם שיווקיים/אינפורמטיביים וחלקם כלי עידוד ביצוע פעולות כמו למשל בכניסות לאתרים תיירותיים, מסעדות ועוד.

התגובה הטבעית של כולנו תהיה ״האח הגדול״. וזה נכון. אבל, זו תופעה סופר מעניינת בחיבור בין צרכנות, דיגיטל, שלטון, וכמובן שזה מעלה המון שאלות לגבי פרטיות, אבטחת מידע וכו וכו), ונראה שאפשרי רק במדינה כמו סין.



אני יכול להמשיך ולשתף עוד המון מהחוויות מסין, אבל לדעתי נשאיר קצת לפעם הבאה. 

9 צפיות