מדוע טרסנפורמציה דיגיטלית היא על אנשים, ולא טכנולוגיה?


קראתי מאמר מעולה של ה-Harvard Business Review, שמדבר על המושג "טרנספורמציה דיגיטלית" בארגונים (מציע שתחכו רגע עם גלגולי העיניים ותמשיכו לקרוא), ועל מרכיב הגורם האנושי, שהוא המשמעותי ביותר בדרך להשיג שינוי אמיתי.


אני באמת ממליץ לכם לקרוא את המאמר, כי הוא משובץ בהרבה אמירות חכמות ופשוט נכונות, אבל כן אשתף אתכם במספר טעימות מקוצרות של הדברים, במילים שלי:


1.כולנו מבינים שהמשבר הנוכחי מאיץ תהליכי שינוי, מה שפעם לקח שנים, היום לוקח ימים ושבועות. סטנדרטים נקבעים מהר, והרגלים חדשים סביבם מתעצבים מהר עוד יותר. בהרבה מובנים יהיה קשה ללכת אחורה, במיוחד לאור הגמישות שהרבה ארגונים (ובעיקר המנהלים שלהם) מגלים בימים אלו. 


2.המושג טרנספורמציה דיגיטלית נתפס בעיני רבים כשינוי טכנולוגי, למרות שבעיקרון כל ארגון יכול לקנות (כמעט) כל טכנולוגיה, אבל לא כל ארגון מסוגל לזהות את המגמות, הצרכים ובעיקר האתגרים שניצבים בפניהם ולפעול כדי להגיב להם מבחינת איתור ושילוב הכוח האנושי הנדרש כדי להתאים את אותו הארגון לשינויים הצפויים בדרך (מושג שאני די מחבב: "Future-Proofing"). שינוי תפיסתי אצל אנשים שנמצאים עמוק בתוך העשייה במשך שנים רבות הוא מאוד קשה בלשון המעטה. לכן לפני שמצטיידים בטכנולוגיות חדשות, חשוב יותר להצטייד באנשים עם תפיסות הבנות ויכולת הסתכלות דינאמיות, רוחביות וסקרניות יותר.


3.רוב האנשים (וחובה בפרספקטיבה של המאמר להתייחסלאנשיםגם בהיבט שלארגונים), בוחרים או משתלבים מסיבות מגוונות במסלול מקצועי מסוים, ולרוב נשארים בו למשך הרבה מאוד שנים. מצד אחד זה טוב, כי הזמן לרוב מביא ניסיון והתמקצעות, יתרון נוסף הוא שנדרשים פחות משאבים אישיים להתמודדות עם האתגרים של המקצוע, ככל שעובר הזמן חלק גדול מהשוטף עובר למצב טייס אוטומטי.


אבל, בטווח הארוך, אותו ניסיון ואני מרשה לעצמי אפילו להגיד קיבעון מחזק לרעה תכונה אנושית בסיסית: למזער סיכונים, להימשך למוכר  ולבטוח, ופחות לערער על הקיים. ובחזרה לאנלוגיה הארגונית - זה מהווה איום אמיתי מבית, איום שעיקר הסיכון שלו הוא ביכולת הארגון (והאנשים שבו) להשתנות, לאמץ חשיבה שונה ויצירתית.


4. למה?כי ברגע שאנשים, בדיוק כמו ארגונים נשענים על המוכר, הקיים, הבטוח, ומתבלבלים בין ניסיון עבר (שהוא משאב ויתרון חשוב שאין לזלזל בו חלילה) לבין הצורך הקריטי כל הזמן ללמוד ולהתפתח, פה טמונה הסכנה של אי היכולת להתמודד עם שינויים ובעיקר אתגרים חדשים ובלתי צפויים, כפי שכולנו חווים בתקופה הנוכחית. סר וינסטון צ'רצ'יל אמר הרבה דברים חכמים ונועזים, לדעתי זה אחד מהם שמתאים לקונטקסט שלנו:

5. בנקודה הזו אני חוזר לכותרת:טרנספורמציה אמיתית היא בכלל לא עניין טכנולוגי, אלא עניין של הון אנושי. ארגונים שהשכילו וישכילו בהמשך להבין שכדי להתמודד טוב יותר עם אתגרים חדשים (ואת רובם אנחנו עדיין לא מכירים אפילו) ויתרחקו מהמשענת המוכרת וישקיעו בבניית "ארגז כלים אנושי" שחושב קדימה, שלא חושש מלנסות, לטעות בדרך, להבין שמה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה, שחובה לחשוב אחרת וכו וכו, רק אלו הארגונים שישרדו את התחרות. הנה נתון מדהים: מאז שנת 2,000, 52% מהחברות ברשימת Fortune 500 פשטו רגל, נרכשו או פשוט חדלו מלהתקיים (בעיקר כתוצאה מהמהפיכה הדיגטלית). והנה נתון מדהים נוסף: עדיין ברשימת ה- Fortune 500, אם בשנות ה-60 חברה ממוצעת "בילתה" כ-60 שנים ברשימה, המספר הזה ירד בחצי לכ-30 שנים ברשימה בשנות ה-80, והצטמצם לכ-15 שנים בלבד כיום. 


מה אותן חברות שנעלמו מהרשימה (ומהמפה) פספסו מלהבין בזמן שאחרות התחזקו/ שנוצרו חדשות שכן הבינו? תקראו את המאמר המלא

16 צפיות

© 2023 by Annabelle. Proudly created with Wix.com